בשלח: שירת הנשים חשובה יותר!

ב

בתנ״ך מופיעות תשע ״שירות״: שירת משה, שירת דוד, שירת מרים, שירת דבורה וכן הלאה. כאשר מעיינים במנהגים ובמסורת היהודית, מוצאים שהמסורת מחשיבה יותר את שירת הנשים. מדוע?

מדוע שירת נשים ולא שירת גברים?

לפני1 עשרים שנה – אחרון של פסח חצר”ת – דיבר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו”ר בשיחה2 בנוגע להפטרת שבת זו3.

וסיפר בשם אבי-זקנו – הצמח-צדק, שזקנו – רבנו הזקן, הקשה פעם, מדוע ההפטרה דשבת שירה היא דוקא “ותשר דבורה”4, שירת אשה, ולא שירת דוד, כמו ההפטרה דשביעי של פסח. בפרשת בשלח ישנה שירת האנשים: “אז ישיר משה גו'”5, וישנה גם שירת הנשים: “ותקח מרים גו’ את התוף בידה ותצאן כל הנשים גו’ בתופים ובמחולות, ותען להם מרים שירו לה’ כי גאה גאה”6, מדוע איפוא ההפטרה היא דוקא בשירת אשה, “ותשר דבורה”?

ועל זה סיפר רבנו הזקן סיפור ארוך (נדפס בשיחה הנזכרת לעיל), וסיים, שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים והלכו “בתוך הים ביבשה”7 ואמרו שירה, אמרו גם הנשים שירה, אבל גם “בתופים ובמחולות”, בשמחה. ולכן ההפטרה דשבת שירה היא “ותשר דבורה״.

מדוע הנשים שמחו יותר?

ולכאורה אינו מובן: מדוע השירה ששרו משה ובני ישראל – האנשים – לא היתה בשמחה כמו שירת מרים וכל הנשים?

אלא הטעם לזה – בפשטות, כי, כאשר מקבלים דבר בלי יגיעה ובלי צער, אי אפשר בשום אופן להרגיש את אותה השמחה, כמו בשעה שהשקיעו בענין זה יגיעה רבה ועברו מלחמות קשות. ו”לפום צערא אגרא”8: ככל שֶיִגְדֶלוּ היגיעה והצער קודם לכן – כן תגדל השמחה לאחרי זה.

בשעה שישראל שרו שירה בגלל שפרעה והמצריים טבעו בים, והם יצאו מארץ מצרים – הנה משה רבנו וכל האנשים בישראל לא היו יכולים להרגיש בזה שמחה כזו כמו מרים וכל נשי ישראל.

כי, קושי גלות מצרים, והגזירות הרעות ביותר, באו לאחר לידת מרים. והגזירה הקשה ביותר היתה – “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו”9, – כל הקשיים שהיו קודם לכן, כשבני ישראל עבדו “בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך”10, לא הגיעו לחומרת הגזירה של השלכת ילדים הנולדים אל היאור- וכפי שמספרים חכמינו ז”ל11 – היתה לאחרי זה גם הגזירה שפרעה ירחץ בדם ילדי ישראל.

כל זאת “חי'” (“לעבט איבער”) הַאֵם יותר מאשר האב. ולכן, גם כאשר נפטרו מפרעה וגזירותיו, היתה שמחת נשי ישראל גדולה הרבה יותר משמחת האנשים.

משיחת מוצאי שבת קודש פרשת בשלח, י״א שבט.

(תו”מ ה’תשח”י ח”ב ע’ 54.)

 

מדוע דווקא פרשת בשלח נקראת שבת שירה?

דובר לעיל12 שיום השבת קודש זה .. נקרא בשם “שבת שירה”, כיון שבפרשה מדובר אודות ענין השירה – שירת משה ובני ישראל. ובפרט שגם בהפטרה מדובר אודות ענין השירה – “ותשר דבורה”13 …

אך עדיין אינו מובן: הרי ישנם עוד פרשיות שבהם ישנו ענין של שירה, ואם כן, היו צריכים לקרותם “שבת שירה”.

ולדוגמא – כפי שמביא רש”י מה שכתוב בפרשת חוקת14 “אז ישיר ישראל עלי באר ענו לה”. אבל כאן אין הקושיא גדולה כל כך, כיון ששירת הבאר תופסת רק מקום קטן בכמות בכללות הפרשה, שיש בה כמה וכמה ענינים נוספים;

אבל הקושיא היא מפרשת האזינו – שנקראת בשם “שירה”, כלשון הכתוב”15: “השירה הזאת עד תומם”, ואדרבה: שירת האזינו תופסת מקום בערך כל הפרשה יותר משירת “אז ישיר” בפרשת בשלח.

וגם מצד ההפטרה – הנה בפרשת האזינו מפטירים.. ב”שירת דוד” בלבד.. וכיון שכן, היה מתאים עיקר השם “שבת שירה” לשבת פרשת האזינו, ואולי גם לפרשת בשלח; ובפועל רואים שדוקא פרשת בשלח נקראת “שבת שירה”, ולא פרשת האזינו?

שירת הנשים חשובה יותר 

ואחד הביאורים בזה: על פי המבואר בהשיחה הידועה16 בנוגע להפטרה של פרשת בשלח – שאינה בשירה של זָכָר, כמו ההפטרה של פרשת האזינו ב”שירת דוד”, אלא דוקא בשירה של אִשָה – “ותשר דבורה” (בהמשך לשירת מרים – “תקח מרים גו’ ותצאן כל הנשים אחריה גו’ ותען להם מרים שירו לה’ גו'”17).

ומקשרים זאת עם מאמר רבותינו ז”ל18 “בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים”, ובהתאם לכך, הנה בהפטרה, הקשורה עם זמן הגלות, מדובר אודות הענין העיקרי שעל ידו יוצאים מהגלות – הנהגת נשי ישראל הצדקניות, כדאיתא במדרש19 שגם הגאולה העתידה תהיה קשורה עם הנהגת נשי ישראל הצדקניות.

ולכן, גם בפרשיות התורה, ההדגשה ד”(שבת) פרשת שירה” היא בנוגע לפרשת בשלח דוקא, שבה ישנה שירת הנשים, הן בפרשה – שירת מרים, והן בהפטרה – שירת דבורה.

השפעת הנשים תביא את הגאולה

וכיון שהתורה היא הקדמה למעשה בפועל, הרי מובן, שכאשר לומדים בתורה אודות החשיבות של שירת מרים ושירת דבורה, הרי זו הוראה שיש להדגיש עוד הפעם ובתוקף יותר את הזכות והאחריות שמוטלת על הנשים הצדקניות שבדור, ובאופן ש”ותצאן כל הנשים אחריה” – שכל הנשים ובנות ילכו בעקבותיהן (אם הן רק ידברו בדרכי נועם, אבל בתקיפות הדרושה), וכולן יחד יאמרו “שירו לה’ כי גאה גאה”, 

ובמילא יומשך גם בהנהגה היום-יומית – הן בהנהגה שלהן, והן בהנהגת הבית – שתהיה כפי רצונו של הקב”ה, דכיון שהקב”ה “גאה גאה”, “אתגאי על גותניא”20 [שהוא מתגאה על כל גאים], הרי אין להתחשב בשום דבר, לפי שהקב”ה הוא למעלה מכולם.

וענין זה יפעל להמשיך את הגאולה מכמו שהיא בתורה שתבוא לידי פועל ממש.

משיחת מוצש”ק פ’ בשלח, י”א שבט.

(תו”מ ה’תשל”א חוברת ד’ ע’ 86.)

לפרסום רעיונות, הארות וסיפורים בנושא, אנא שלחו אותם כאן למטה

תגיות